<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ג</h1>
<h2>דף לה.</h2>
על פירו' הארץ ועל הירקות וכיוצא בהן מברך ב"פ האדמה חוץ מן הפת שמברך המוציא עליו כך פשוט. כל הברכות כלן אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת היין והמוציא כך פשוט בר"ה וה"ה לכל ברכת הנהנין אם יצא אינו מוציא כמו ביין והמוציא ותמצאנו מבואר בברכת היין. אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה והנהנה בלא ברכה מעל כך פשוט.
וכתבו התוס' אבל לפניו יברך אפי' בפחו' מכשיעור שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכן פרש"י בסוכה על ההיא דר' יצחק שהביאו לו פחות מכביצה ולא בירך אחריו ופירשו הא לפניו בירך. וכן בירושלמי שאף על פי שאין מברכין המוציא על כל דבר שאין מברכין אחריו ברכת מזון כגון שאין שיעור הא ברכה אחרת מברכין לפניו כל אחד לפי ענינו, ומן הירושלמי נראה שאם הוא בריה כגון פרידה אחת של ענבים או פרידה אחת של רמון שטעון לפניו ולאחריו ונראה שחולק על גמ' שלנו כי לפי תלמוד שלנו אפילו בריה אם אין בה שיעור לא יברך אחריו. ואולי יש לחלק כי כשהביאו לפניו הזית שלם אפילו השליך הגרעין כיון שהובא לפניו שלם ונהנה מבריה שלימה חייב לברך אחריו וזו היא אות' דירושלמי וגמ' שלנו מיירי שהובא לפניו בלא גרעין כגון לפעמים זתים רפויין מלוחין שנפל גרעין שלהם ואז לא יברך אחריו ומאחר שיש להסתפק נכון להחמיר שלא יאכל פחות מכשיעור.
<h2>דף לז.</h2>
ועוד פשוט ועל כל מה שמברך שהכל לבסוף מברך בורא נפשות. תבשיל של שלקות או לפתות אף על פי שמשימין בו קמח הרבה מברכין עליו בורא פרי האדמה שהקמח אינו עשוי אלא לדבק, וכן מי שלקות או של לפתות או של שבת וכל מיני ירקות דינם כירקו' עצמן ומברכין עליהן ב"פ האדמה ואף על פי שמי הפירו' אינם כפירות כי הטעם אינו במשקה כמו בפירות ואולי אם היה נכנס טעם הפרי במים שהיו מברכין על המים ב"פ העץ כך פשוט בברכות.
העושה פת או תבשיל ממיני קטנית אינו בכלל מזון ומברכין שהכל נ"ב כך פשוט בברכות.
<h2>דף לח:</h2>
ירקות ומיני קטני' שטובים חיין ומבושלים, מבושלים מברכין אחר הבישול כמו קודם הבישול כשהן חיין. וסילקא וכרוב וכיוצ' בהן שהם טובים מבושלים מחיין כשהן חיין מברך שהכל וכשהן מבושלין מברך בורא פרי האדמה. ותומי וכרתי וכיוצא בהן חיין ב"פ האדמה ומבושלין שהכל נ"ב שרוב העולם אוכלין אותם חיין יותר ממבושלים כך פשוט וכן כתבו בתוס', אבל רי"ף כתב דתומי וכרתי אפילו מבושלין ב"פ האדמה. קרא חיה כלומר דלעת חיה שאינה מבושלת שהכל נהיה בדברו מבושלת ב"פ האדמה פשוט.
<h2>דף מ.</h2>
על פירות האילן אם אמר ב"פ האדמה יצא שהכל בכלל אדמה ועל פירות הארץ שהן ירקות אם אמר ב"פ העץ לא יצא. וכל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ וכל דבר שצריך לזרוע בכל שנה נקרא פירות הארץ כך פשוט, ועוד בתוספתא סימן אחר כל דבר שמוציא העלין שלו מעקרו נקרא עשב ומברכין ב"פ האדמה וכל שמוציא העלין שלו מענפיו עץ הוא ומברך עליו ב"פ העץ ועל כלן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא.
<h2>דף מ:</h2>
דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים וחגבים ותבשיל שעברה צורתו וחלב וגבינה וביצים וגובאי ומלח וזומית כגון מים ומלח וכמהין ופטריות על כלן שהכל נ"ב ולבסוף בורא נפשות כך פשוט.
<h2>דף מד.</h2>
ונסתפקו הפסקנים אם דברים שמברכין בורא נפשות לאחריהן אם צריך שיעור לאכילה לברך אחריו בורא נפשות או אין צריך שיעור. ומז' המינים אם אכל פחות מכשיעור כתב ר"י שיברך אחריו בורא נפשות והר' יונה כתב דאינו מברך דכל מין שמברך עליו מעין ג' אם אכל פחות מכשיעור כלומ' פחו' מכזית אין מברך אחריו וכן כתב הר"אש.
כל מקו' שאמרו ולא כלום לבסוף מברך בורא נפשות וזה נסחה בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא להחיות נפש כל חי. פי' בורא נפשות וכל מה שהן חסרי' על כל מה שברא פי' על כל שאר הדברי' שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרות כ"כ אם לא בראן כי אינם אלא להתענג ובירושלמי מסיים בה בא"י חי העולמים ולא נהגו לסיים בה. אף על גב דאמרינן על כלן אם אמר שהכל נ"ב יצא זה לפניהם אבל ברכה אחרונה אין לו לברך בכל מין ומין אלא כתקנה וכן כתבו המפרשים וכן מוכח מהירושלמי ולפי' בכל מה שיסופק לו ברכה אחרונה נכון להחמיר שלא לאכלו בתוך הסעודה כדי שיפטרנו ברכת המזון ועל כלן אם אמר שהכל יצא אפילו פת כך פשוט. שיעורן אם אכל כזית מליח ולא יות' אם הוא זית גדול שאף על פי שיגרע הגרעין שבפני' ישאר בו שיעור זית חיי' לברך אחריו אבל אם הוא זית בינוני בענין שכשיגרע הגרעי' לא ישאר שם שיעור לא יברך אחריו כך פשוט.
<h2>דף מה:</h2>
ברכה של אחריה בברכת הנהנין מצוה ליחלק אם הם שנים כל א' מברך לעצמו כמו שכתבתי בברכת המזון ושם כתבתי א' חבר וא' בור דחבר מברך ובור יוצא כי מצוה לכל א' לברך ברכה שלאחריה מפירות וכיוצא בהן מברכת הנהנין כי אין שם זמון כמו שכתבתי למעלה אבל ברכה שלפניהם א' מברך לכלם כי קודם שיהיו א' מוציא את כלם אבל אחר שנהנו כל אחד חייב לברך ודוקא כשקבעו על הפירות אז אחד מברך לכלם לפניה' אפילו לא היה בור אבל כשלא קבעו כל אחד מברך לעצמו כדאמרי' ישבו כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכלן דדוקא ביין אמר רבי יוחנן דבעי הסבה אבל בפירות מודה דלא בעי הסבה פי' ואחד מברך לכלן אבל קביעות בעי כך פשוט ומוכח בחולין ובברכות ובברכ' המוציא כתב רש"י כי בשנים כמו שמצוה ליחלק בברכת המזון כן בהמוציא כל אחד מברך לעצמו ושאר הפוסקים נחלקו עליו וגם רש"י לא רצה לעשו' מעשה אלא אחד מברך דלא דמי לזמון כאש' כתבתי בברכ' המזון. אכל דבר האסור כתב הרמ"בם שאין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף והרא"בד השיג עליו דדוקא לזמון אמרינן אכל טבל אין מזמנין עליו אבל ברכת הנהני' יברך תחלה וסוף. והר"אש כתב כהרמ"בם כדאמרי' דאם גזל אינו מברך משום ובוצע ברך נאץ יי' וכן כתב הר"מה וכתבתיו בח"א אמר הכותב לא כן דעת הרא"ש אלא כהר"אבד כפי הספרים שלנו.
<h2>דף נט:</h2>
דברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אם שנה מקומו אם צריך לחזור ולברך כתבתיו בדיני היין בדין שנוי מקום.
